רֶגֶלרגליחידת המשקל המורכבת מהברה אחת מוטעמת ומהברה אחת או שתיים לא-מוטעמות, לא בסדר הזה בהכרח. סוגי הרֶגֶל הנפוצים: יַמְבּ, טְרוֹכֵי, אָנַפֵּסְט, דַּקְטִיל ואַמְפִיבְּרָךְ; משקל של רגל אחת בשורה – מוֹנוֹמֶטֶר; שתי רגליים – דִּימֶטֶר; שלוש רגליים – טְרִימֶטֶר (בשירה היוונית גם שורה של שישה ימבים); וכן: טֶטְרָמֶטֶר, פֶּנְטָמֶטֶר, הֶקְסָמֶטֶר, הֶפְּטָמֶטֶר, אוֹקְטוֹמֶטֶר
מִשְׁקָלמשקלתבנית ריתמית הנקבעת על פי מספר ההטעמות בשורה (מִשְׁקָל הַטְעָמָתִי); על פי מספר ההברות בלבד (מִשְׁקָל הֲבָרָתִי); על פי מספר הברות ומיקומן השווה של ההברות המוטעמות (מִשְׁקָל הַטְעָמָתִי-הֲבָרָתִי), או על פי אורכן של ההברות (מִשְׁקָל כַּמּוּתִי)
מִקְצָבמקצבריתמוס; מִרקם של הטעמות חוזרות בזמן. בשירה – תנועת המילים הנובעת ממרקם ההברות וההטעמות (או אורך ההברות בשירה במקצב כמותי). בשירה שקולה המקצב מעוצב במידה רבה על ידי המשקל בכיוון של סדירות-יתר, ואילו בחָרוּז חָפְשִׁי הוא נובע ממקצבי הדיבור הטבעי
תַּצְלִילתצליל, אוֹנוֹמָטוֹפֵּאָהאונומטופאהשימוש במילים או בצירוף מילים שצלילם מזכיר את הוראתם. במובן המצומצם: מילים שצלילן מזכיר את צליל המסומן, כגון "זִמְזֵם"; במובן הרחב: מילים המממשות בעקיפין גם תכונות אחרות של המסומן
חָרוּזחרוזזהות או דמיון של צלילים בסופן של שתי מילים או יותר (אֵיבְרֵי הֶחָרוּז). בחרוז מדויק יש זהות של כל הצלילים מן התנועה המוטעמת האחרונה ועד סוף החרוז
חֲרוּז תְּנוּעָהחרוז תנועהאָסוֹנַנְס; חרוז שהחֶרֶז שלו עשוי תנועות בלבד, ואילו העיצורים שונים, כגון "שֶׁלֶג / נֶפֶשׁ". ניגודו: חרוז עיצור, קוֹנְסוֹנַנְס
חָרוּז לֹא-מְדֻיָּקחרוז לא-מדויקחרוז ללא זהות צלילים מוחלטת בין איבריו. התנועה המוטעמת האחרונה וכן עיצור אחד זהים, אך איבר אחד מסתיים בצליל שאינו מופיע באיבר השני, כגון "לבֶטח / לְפֶתע"
חָרוּז עָשִׁירחרוז עשירחרוז שזהות צליליו מפותחת מעל לרמה הנדרשת מחרוז מדויק, ויש בו זהות גם של הצליל או הצלילים הקודמים לתנועה המוטעמת האחרונה, כגון "שולחן / פולחן"
בַּיִתביתסְטַנְצָה מַחְרֹזֶתמחרוזתבשירת ימי הביניים. בספרות המחקר רווח גם 'סטרופה'; חלק של שיר המאורגן בתבנית קבועה של מספר שורות, סוג משקל ומתכונת חריזה החוזרים לכל אורך השיר. המונח stanza מקורו באיטלקית, ופירושו 'חדר'
סֶסְטִינָה לִירִיקָהססטינה ליריקהצורת שיר של שישה בתים בלתי מחורזים של שש שורות; המילים האחרונות של שורות הבית הראשון חוזרות בסדר שונה בחמשת הבתים הבאים. השיר נחתם במשולש המכיל שלוש מאותן מילים אחרונות, או את כל השש, שתיים בשורה. צורה המשמשת בשירה האיטלקית בתקופת הרנסנס
טֶרְצָה רִימָה טרצה רימה תבנית חריזה של בתים של שלוש שורות (משולשים), שהראשונה נחרזת עם השלישית והשנייה עם הראשונה ועם השלישית שבבית הבא, וכן הלאה: א-ב-א- // ב-ג-ב // ג-ד-ג // ד-ה-ד- וכו'. התבנית משמשת בשירה האיטלקית בתקופת הרנסנס
שֵׁם טִיפּוּסשם טיפוסאַנְטוֹנוֹמַסְיָה; שם פרטי במקום שם עצם כללי, כגון "דון קישוט","המלט"; או להפך: שימוש בצירוף שמני במקום שם פרטי, כגון "מאור הגולה"
מֵטוֹנִימְיָהמטונימיהתחבולת לשון המבוססת על מפגש גומלין בין שתי מחשבות סמוכות או מתייחסות זו לזו, שזיקתן זו לזו מאפשרת החלפת האחת באחרת, כגון "הבית הלבן מודיע" (והכוונה לנשיא ארצות הברית)
סִינֶקְדּוֹכָהסינקדוכהתחבולת לשון קרובה למטונימיה שבה שתי המחשבות הנפגשות הן חלק ושלם, והמפגש ביניהן מאפשר החלפת השלם בחלק ולהפך. לדוגמה, במשפט "חסרות ידיים עובדות" – השלם ("פועלים") הוחלף בחלק ("ידיים")
אַקְרוֹסְטִיכוֹןאקרוסטיכוןבספרות משמש גם סִימָן; סידור שיר כך שהאותיות הראשונות של התחלות טורי השיר, מילותיו או בתיו יוצרות סדר מכוון – של אלף בית, של שם או מילה או משפט
אָלֵגוֹרְיָהאלגוריהמטפורה מורחבת לממדי סיפור; סיפור שהעלילה והדמויות שבו מייצגות משמעויות שמחוץ לסיפור עצמו, אירועים ודמויות היסטוריים או רעיונות מופשטים
קִינָהקינה, אֵלֶגְיָהאלגיהבתקופה הקלסית – כל שיר כתוב בדוּ-טוּר האלגי; לימים – שיר קינה, אבל במובן רחב מאוד, הכולל לא רק מוות אישי אלא גם אבדן ערכי העבר וכדומה
אוֹדָהאודהשיר רחב יריעה וחגיגי, בעל מבנה ומשקל מורכבים, סגנון גבוה ונושא רציני. במקורו היווני העתיק – שיר שהושר בפי מקהלה לרגל ניצחון במשחקים האולימפיים
פַּסְטוֹרָלָהפסטורלהיצירת ספרות מן הרנסנס ואילך על רקע כפרי, שעל פי המודל הקלסי שלה חגגה את הפשטות והשלווה שבחיי רועים ואיכרים בתוך תפאורה אידילית של טבע רוגע. קרובה במידה רבה לאִידִילְיָה
כְּלִיל סוֹנֵטוֹתכליל סונטותקבוצת סונטות שהשורה האחרונה של כל אחת מהן היא הראשונה של הסונטה הבאה אחריה. מספר הסונטות הוא לרוב 15, אך הוא עשוי להשתנות. הסונטה החמש עשרה בנויה כולה מהשורות הפותחות את ארבע עשרה הסונטות שלפניה