הקדמה - מונחי כימיה
כללים לקביעת שמות תרכובות כימיות אנאורגניות
עם פרסום רשימה ג' (ב"לשוננו" כרך י"א עמ' 307 ואילך) חלה הפסקה ממושכת בפעולת הוועדה למונחי הכימיה. הוועדה הגיעה אז לכלל דעה, כי תוכל להמשיך בעבודתה רק אם תיקבע תכנית מפורטת לפעולתה והחומר לדיון יוכן הכנה יסודית ומקיפה.
לאחר מו"מ ממושך עם סניף ההסתדרות הכימאית בירושלים נקבע בשנת תש"ו שיתוף פעולה בינו ובין המזכירות המדעית של ועד הלשון בירושלים. סניף הסתדרות הכימאים מינה עובד מדעי מיוחד, שמתפקידו היה לכנס את המונחים הלועזיים הדורשים תרגום לעברית, להגדירם במידת הצורך ולציין את המונחים העבריים המשמשים כבר בספרות המקצועית להבעת המושגים הנדונים.
ואמנם כעבור שנתיים בערך נסתיימה הכנת פרק אחד: הצעות למונחים בכימיה האנאורגאנית, שהוגשו בטבת תש"ח לחברי ועד הלשון ולכימאים לעיון ולחוות דעת.
הרשימה המוצעת, שנלקטה ונערכה על דעת ועדה מכינה של שלושה אנשי המקצוע מטעם הסניף הירושלמי של ההסתדרות הכימאית בארץ-ישראל (ד"ר א' גלזנר, ה' א' רדלר-פלדמן ואינג' י' שכטר ואתם ד"ר ז' בן-חיים מטעם ועד הלשון), כוללת 885 ערכים מסודרים לפי סדר אלפביתי באנגלית ובגרמנית, ולידם השמות העבריים במידה שהם מצויים ברשימות שנתפרסמו ע"י ועד הלשון ( זכרונות ועד הלשון ו' 53–58, "לשוננו" י' 373–377, "לשוננו" י"א 307–314 ) ובספרי לימוד עבריים לכימיה, ובמידה שהיה אפשר לעורכים לקבוע שמות נוספים בתבניתם של השמות המצויים.
הוועדה הנ"ל הרגישה בקושי הרב הכרוך בחיבור מילון למונחי הכימיה בעברית, ואלו דבריה במכתב הלוואי שצורף לרשימה:
"אף כי עבודת בראשית רבה ונכבדה נעשתה במשך עשרים השנים האחרונות על ידי ועד הלשון ועל ידי מחברים שונים בשדה זה, עדיין רב המחסור במונחי כימיה עבריים – לפעמים אף למושגים אלמנטריים ביותר – וכנגד זה קיימת במקרים רבים כפילות מכבידה ומכשילה במונחים המשמשים בפי מורים שונים, במוסדות השכלה שונים או בספרים שונים".
כתגובה על החוזר הנ"ל נתקבלו הערות מאת הגב' מ' בר-דיין (ירושלים), ה' ש' ייבין (ירושלים), ד"ר א' רוזנברג (תל-שלום) וה' ש' שמחוני (חיפה). ההערות, שניתנו מתוך גישה שונה והרגלים לועזיים שונים, הבליטו עוד יותר את חוסר השיטה הקיים בלימוד הכימיה בעברית ואת הצורך בשיטה אחידה לקביעת שמות התרכובות הכימיות. ה' שמחוני חיבר הצעה מפורטת של שיטה לקביעת שמות לתרכובות כימיות בעברית ( ש' שמחוני, רוקח כימאי – הצעת טרמינולוגיה כימית בעברית לפי שיטה אחידה קבועה ומדויקת, 1945–1947, א) לכימיה הלא-אורגנית, ב) לכימיה האורגנית ֹ)– תמצית אותו חלק בהצעתו, העוסק בכימיה האנאורגנית, נדפסה ב"לשוננו" (כרך ט"ז, עמ' 47–54) – וע"פ שיטה זו חיבר רשימה מקבילה של שמות התרכובות בעברית.
במרחשוון תש"י כינס ועד הלשון את הוועדה למונחי הכימיה בירושלים בהרכבה החדש: פרופ' ד"צ בנעט ופרופ' נ"ה טור-סיני – חברי ועד הלשון, פרופ' מ' בובטלסקי – מטעם האוניברסיטה העברית, וה"ה ד"ר א' גלזנר, ד"ר י' ליבוביץ וד"ר ש' שר-אל (ישראלאשווילי) – מטעם ההסתדרות הכימאית בישראל; מזכיר הוועדה – ה' מאיר מדן.
הוועדה חידשה את עבודתה על יסוד הרשימה המוצעת ע"י הוועדה המכינה וההערות שנתקבלו עליה ועל יסוד ההצעה המקבילה של ה' שמחוני. ה' שמחוני הוזמן להשתתף בישיבתה השלישית של הוועדה והרצה בה את טענותיו כלפי המצב הקיים בכימיה בעברית ואת תמצית הצעתו הנז'. באותה ישיבה צורף כחבר קבוע בוועדה ומכאן ואילך השתתף בישיבותיה.
אחר דיון מקיף החליטה הוועדה, שחוסר שיטה בקביעת מונחי הכימיה גורם לבלבול תחומים בין סוגים שונים של תרכובות כימיות ועי"כ לקשיים גדולים בהוראת המקצוע ולתקלות בשימושו המעשי. ומשום כך החליטה לקבוע שיטה, שתאפשר להביע את מושגי הכימיה בעברית באופן ברור, מדויק וחד-משמעי, כלומר: מצד אחד חייב שם של תרכובת מסוימת לשקף בדיוק את מהותה; ומצד שני צריך, ששם זה יהא נובע ממהותה של התרכובת.
דרך משל: אסור שאותה חומצה תיקרא גם "חומצת-בור", וגם "חומצה בורית" וגם "חומצה בוֹרנית" וכדומה; וכן אסור שתיקרא חומצה אחת בשמות-הרבה, כגון: חומצת המלח, חומצת מימן-כלור, חומצה מימן-כלורית, חומצה מלחית, חומצת כלור-מימן, חומצה הידרוכלורית; או ששתי תרכובות תיקראנה בשם אחד או בשני שמות המשמשים בערבוביה.
לאחר דיונים ושיקולים, שבהם נתבררו גם השיטות הנוהגות בלשונות אחרות, קיבלה הוועדה את עקרונות שיטתו של ה' שמחוני (עי' במאמר הנ"ל ב"לשוננו"), שלפיה שם התרכובת מורכב דווקא משם-עצם ותואר (ולא משמות-עצם בסמיכות), ולכל חלק מחלקיו תפקיד מוגדר ומסוים. עי"כ ובתוספת שיטתית של סופיות לתארים – ובשעת הצורך גם של תחיליות מתאימות לתארים ולשמות-העצם – מבטא השם העברי בדיוק נמרץ את הנוסחה הכימית על פרטיה ואף על סדר איבריה. בדרך כלל מקבילה שיטה זו לזו הנוהגת באנגלית בזמן האחרון, ולפעמים מדויקת היא וברורה אף יותר ממנה, ומתאימה לנטיות החדשות בכימיה הבין-לאומית.
ועוד יתרון לשיטה זו: הלשון האנגלית מקדימה כאן את שם-העצם לתואר בניגוד לטבעה לשם קיום שיטה עקיבה, ואילו בעברית עולה הצורך הכימי בקנה אחד עם טבע הלשון המקדימה את שם-העצם לתואר.
יתרון נוסף לה לשיטתנו ביחס לאנגלית, שבעברית ניתנת לנו אפשרות מצוינת להתאים את הסופיות בתוארי המלחים לשל תוארי החומצות, שעליהן מתייחסים מלחים אלו. סופיות אלו מקבילות לסופיות הבין-לאומיות, ועם זה הן עבריות בצורתן (עי' בכללים ב' ו-ג').
ההחלטות, שהגיעה אליהן הוועדה בשתי קריאות תוך חמש עשרה ישיבות, נשלחו בחוזר לחברי ועד הלשון ולמומחים מקצועיים. נתקבלו הערות מאת ה"ה אינג' ש' אירמאי, ד"ר ב' אשכנזי, ד"ר ז' בן-חיים, ד"ר מ"ה בן-שמאי, ד"ר מ' ויניק וד"ר י' קורצ'ין. ובישיבתה הט"ז ביום כ"ו בסיוון תש"י סיכמה הוועדה את החלטותיה, והרי הן ניתנות להלן.
מ"מ [מאיר מדן]
הערה לרשימת היסודות:
בשמות היסודות ראתה הוועדה לשמור על שמותיהם העבריים המקוריים של יסודות, שזהותם ברורה ומקורם קדום. בשאר יסודות היא בוחרת בשם המקובל ברוב הלשונות, שצורתו העיקרית על פי רוב לטינית. כשהשם ארוך ונראה הדבר רצוי מבחינה פוניטית, הושמטו הסופיות הלטיניות -וּם, -יוּם. במקום שלא הושמטו, נשמרו כצורתן ולא הוחלפו בצורות היווניות -וֹן, -יוֹן, הואיל ומלים אלו נלקחו מן הלטינית (המאוחרת) במישרים ולא באמצעות היוונית (כמלים הלטיניות שבמקורות הקדומים). מסיבה זו נשמר במלים אלו גם מבטאן המאוחר של אותיות לטיניות, כמו c (צ' ולא ק') ועוד. והואיל והוועדה לדקדוק עדיין לא החליטה החלטה אחרונה בעניין ניקוד מלים כגון רדיום, אם בדגשות היו"ד רָדִיּוּם או ביו"ד רפה ושווא לפניה, רַדְיוּם, נקטנו לפי שעה את הדרך הראשונה. לכשתחליט הוועדה לדקדוק, תחול החלטתה גם על המונחים המובאים כאן. והוא הדין בשאר שאלות כתיב וניקוד של מלים שאולות, הטעונות הכרע.
בכתיב בלתי מנוקד נוהגים בשמות אלו הכללים הרגילים (למשל: קולמביום, אינדיום, איטרביום וכדומה).
***
"כללים לקביעת שמות תרכובות כימיות אנאורגניות" ונספחת להם רשימת "שמות היסודות" התפרסמו בלשוננו יז (תשי"א), עמ' 55–63.
במאגר המונחים נקלטה רק "רשימת היסודות".